קירות בית ספרנו עשויים רובם מזכוכית – כך שמרחב הכיתות שקוף ופתוח כלפי העובר במסדרון. עם הזמן התברר כי הקירות השקופים אינם רק פרט אדריכלי, אלא משפיעים על התרבות הבית-ספרית בצורה עמוקה. המרחב השקוף מחייב את כל באי בית הספר בהתנהלות מכבדת ומוקפדת ובד בבד מאפשר גמישות בגבולות חדר הכיתה ושיח תמיד בין פנים לחוץ. צוות בית הספר נשאל פעמים רבות אודות עקרון זה: האם דעת התלמידים (בתוך הכיתה) לא מוסחת מהנעשה בחוץ? האם דעת התלמידים (שעובדים במרחבי העבודה במסדרונות) לא מוסחת כתוצאה מהנעשה בכיתות עצמן? האם המורה לא חושש מביקורת על תהליכי ההוראה (הגלויים) שלו? הרציונל המנחה ביצירת הקירות השקופים היה האמון במורה ובתלמידים. תלמידים שמגלים עניין בנעשה בשיעורים לא יחפשו את מה שקורה בחוץ. תלמידים שעבודתם מעניינת במרחב העבודה שלהם במסדרון, לא מחפשים את מה שקורה בכיתה הסמוכה. מעבר לכך, בבית ספרנו המורים זוכים לגיבוי באשר להחלטותיהם המקצועיות (באשר לתוכן הלימוד ואופן העברתו).
עוד עקרון מנחה ביצירת המרחב השקוף היה, פשוטו כמשמעו, יצירת שקיפות בית-ספרית. במסגרת זו לוקחים התלמידים והמורים גם יחד אחריות על הנעשה בתוך הכיתות ובמרחבי הלמידה השונים. המורה נהנה מחופש פעולה לימודי וחינוכי מתוך שאיפה לקבלת אחריות על החלטותיו. ציפייה דומה מופנית גם כלפי התלמידים – ולא רק במהלך עבודה על הפרויקט. חריטת הסטנדרטים הגבוהים של העבודה החינוכית-פדגוגית, כמו גם הקשר המקדם בין המורים והתלמידים ומתן האחריות לנעשה בכיתה למורים ולתלמידים, היא זו שעודדה את יצירתו של המרחב השקוף.